המשפחה הנרקיסיסטית
מהי משפחה המונעת מנרקיסיזם? איך מזהים משפחה המונעת מנרקסיסיזם? משמעויות והסברים
הכוונה במילים "משפחה מונעת מנרקיסיזם" היא שאחד ההורים או שניהם לוקים בהפרעת אישיות גבולית בשם נרקיסיזם. זה לא אותו נרקיסיזם שעליו מדברים כשמישהו מתנהג באופן אנוכי, אלא נרקיסיזם שיש לו הגדרה פתולוגית, ומשמעותו היא שאנשים נרקיסיסטים מתייחסים אל העולם כאילו הוא בא לשרת את מטרותיהם. הם לא מבינים אהבה ונתינה, ופועלים אך ורק מתוך מה שמשתלם להם. נרקיסיסטים הם חסרי אמפטיה, מניפולטיבים, ואינם בוחלים באף דרך על מנת להשיג את מבוקשם. הם יכולים להעליב, להשפיל, ולפגוע, וכל זאת על מנת להעלות את האגו של עצמם כדי להרגיש טוב יותר.
מבחוץ נתקשה לזהות משפחה מסוג כזה, והסיבות לכך הן שיש במשפחה מסוג זה הסתרה, שקרים, הסתה ועוד שאר ירקות. ילדים ובני זוג במשפחה מסוג זה אמורים להעריץ את ההורה הנרקיסיסט, ולעשות אך ורק את מה שמועיל להורה ומציג אותו כלפי חוץ באופן חיובי, אחרת הם מוקעים מהמשפחה, לעיתים אף נרדפים, מושפלים וכדומה. כל זאת, על מנת לדאוג לכך שכל בני המשפחה יתנהגו בהתאם למצופה מהם.
במשפחה שמונעת מנרקיסיזם לילדים אין לגיטימציה לרגשות, רצונות, חלומות וכו'. ילדים אמורים להגשים את המאוויים של ההורים שלהם. במשפחה מסוג זה יש השלכה של רגשות של ההורים על הילדים, עד כדי עירעור מציאות. הכוונה היא שברגע שיש לילד מחשבה או רגש שמנוגד לציפייה ההורית, הוא "מדמיין". השלכת רגשות של ההורה על הילדים באה לידי ביטוי למשל במילים: "אתה עצוב" "אתה עצבני" וכו'... מערערת מציאות, כי כשילדים לא מרגישים בכלל את הרגשות הללו משכנעים אותם שהם כן, וזה מערער את המציאות האישית של להבין רגשות, לתת להם מקום וכדומה. כשילדים במשפחה כזאת מנסים להתנגד שהם "מדמיינים", הם מאבדים לגיטימציה, ועירעור המציאות מתחזק. ילדים במשפחה נרקיסיסטית הם "בלתי נראים" – אין להם קול, לא רואים אותם באמת והצרכים שלהם נותרים ללא מענה.
במשפחה המונעת מנרקיסיזם אין גבולות בין ההורה הנרקיסיסט לילדיו – הם חלק ממנו – יצייתו, יהיו חלק, לא יצייתו – ייבעטו אל העולם. חוסר הגבולות בא לידי ביטוי בחודרנות, אין שום דבר פרטי של הילדים הללו, ואפשר להביך אותם ולספר על הדברים הכי אישיים שלהם לכל מי שהנרקיסיסט חפץ.
במאמרה של קריל מקברייד על הדינמיקה המשפחתית, היא מסבירה כיצד הקשר ההורי-נרקיסיסטי בא לידי ביטוי בפועל:
1. סודות – הסוד הנורא בתוך המשפחה הוא שההורה הנרקיסיסט לא מקיים את התפקיד ההורי שבסיסו הוא קשיבות לצרכים של הילדים. התעלמות מצרכים היא למעשה התעללות, והמסר הוא "אל תספר לאף אחד – ותתנהג כאילו הכל בסדר".
2. תדמית – במשפחה נרקיסיסטית הכל קשור בתדמית, והמשפחה הנרקיסיטית היא "נפלאה, חזקה, מאוחדת, שאין לה בעיות, ובעצם מושלמת". מסר כמו "מה השכנים, החברים, המשפחה המורחבת יחשבו" היא הדרך שבה מתייחסים אל העולם – הילדים אמורים להציג את המשפחה באור חיובי בלבד, ותמיד לשים חיוך על פניהם.
3. מסרים שליליים – הילדים מקבלים מסרים מילוליים ולא מילוליים על כך שהם "לא טובים דיים כפי שהם", ומעשה הם מקבלים מסרים חיוביים כשהם מועילים להורים ומציגים את ההורה באופן חיובי. הם לא אהובים רק בשל היותם.
4. חוסר בהררכיה הורית – במשפחה נורמטיבית יש היררכיה ברורה של הורה וילד, כשתפקיד ההורה להיות אוהב, מכיל ומקבל, מדריך ומכוון את הילדים בהתאם לגילם. במשפחה נרקיסיסטית היררכיה כזאת אינה מתקיימת, הילדים אמורים לשרת את צרכי ההורה.
5. קשיבות לצרכי הילדים – הורים נרקיסיסטים אינם מסוגלים להיות קשובים לילדיהם. הם אינם יכולים להיות אמפטים כלפיהם, או להראות להם אהבה ללא תנאים. הם ביקורתיים ושופטים את ילדיהם.
6. חוסר בתקשורת אפקטיבית – הדרך האופיינית לקשר משפחתי היש "משולשים משפחתיים" – הכוונה היא לתקשורת לא ישירה. אינפורמציה אינה נמסרת באופן ישיר, מספרים למישהו משהו, בתקווה שהוא יעביר את זה לצד השני. בני המשפחה מדברים באופן כזה ולא מתעמתים זה עם זה באופן ישיר. זה גורם להתנהגות פאסיבי-אגרסיבית, מתח, וחוסר אמון. כשיש תקשורת ישירה, היא באה לידי ביטוי בכעס או אגרסיביות.
7. גבולות לא ברורים – יש מעט מאוד גבולות במשפחה המונעת מנרקיסיזם. רגשות הילדים אינם נחשבים כחשובים. יומנים אישיים נקראים, גבולות פיסיים לא נשמרים, וגבולות רגשיים אינם נשמרים. הזכות לפרטיות אינה נשמרת במשפחות מסוג זה.
8. כשאחד ההורים נרקיסיסט השני הוא הורה מאפשר – אם אחד ההורים נרקיסיסט, ההורה השני מאפשר ולמעשה כרוך אחרי ההורה הנרקיסיסט. לעיתים קרובות ההורה הזה הוא חלש, ואין לו כל כך מה להציע לילדיו, וכשהוא כרוך אחד הנרקיסיסט וצרכיו, זה מותיר את צרכי הילדים בצד.
9. אין עידוד לאחים להיות קרובים זה לזה – במשפחות בריאות, ההורים מעודדים את האחים להיות קרובים זה לזה ואוהבים. במשפחות המונעות מנרקיסיזם הילדים מוסתים לצאת זה כנגד זה. במשפחות הללו מעודדים תחרות בין הילדים ומשווים ביניהם. לעיתים קרובות יש ילד אחד שהוא אהוד יותר על ידי ההורה ונקרא "ילד הזהב", וילד אחר "השעיר לעזאזל" שכלפיו ההורה הנרקיסיסט משליך את רגשותיו השליליים. במשפחות מסוג זה רק לעיתים נדירות אחים מרגישים קשר זה לזה כשהם מתבגרים.
10. רגשות – יש התעלמות מרגשות ולא מדברים על רגשות. לא מלמדים ילדים לדבר על הרגשות שלהם ולעבד אותם באופן ריאלי. ילדים לומדים להדחיק רגשות ולהחניק אותם, כשאומרים להם שוב ושוב שרגשותיהם אינם חשובים. הורים נרקיסיסטים לא קשובים לרגשות שלהם עצמם, ולעיתים קרובות משליכים אותם על אחרים, וזה גורם פעמים רבות לחוסר בלקיחת אחריות וכנות, מה שגורם לקשיים רגשיים. אם אנחנו לא מעבדים רגשות הם יוצאים החוצה, מה שלא יהיה, בדרכים לא בריאות.
11. מסרים שהילדים "לא טובים דיים" – במשפחות המונעות מנרקיסיזם המסרים הללו גלויים וגם חבויים. חלק מההורים הנרקיסיסטיים יביעו את האמירה הזאת באופן גלוי, וחלק ישדרו את זה לילדים באופן חבוי. הילדים הללו אף פעם "לא מספיקים כפי שהם" – עליהם להיות יפים יותר, טובים יותר, מצליחים יותר וכדומה, אף פעם הם לא מספיק.
12. תפקוד לקוי, ברור או סמוי – חוסר התיפקוד של המשפחות הללו בדרך כלל לא יוצג כלפי חוץ. אם התעללות פיסית נראית לעין מבחוץ, הרי שהתעללות רגשית, פסיכולוגית, מזניחה רגשית מוסתרות. בעוד שהדרמה המשפחתית אינה מוצגת באופן פתוח כלפי חוץ, הרי שהיא פוגעת בילדים באותה המידה ואף יותר.
ילדים במשפחה נרקיסיסטית, משבגרו, לא ממש מבינים "מה לא בסדר איתם". הם מרגישים כעס ולא מבינים אפילו על מה, הם חווים פעמים רבות חרדות ודיכאון, מבלי להבין בכלל כיצד הגיעו לזה. הם לא באמת מבינים "שזה לא הם, אלא אמא, אבא או שניהם". התובנות בנוגע לעובדה שחוו התעללות בילדות הן חשובות ומשמעותיות, ומאפשרות ריפוי.
ודבר נוסף, לזהות משפחות מונעות מנרקיסיזם זה אולי קשה עד בלתי אפשרי, אך כשאתם פוגשים משפחות שבהן ההורים מדברים בעיקר על עצמם, על ההצלחות של ילדיהם, או לחילופין, כמה הילדים שלהם "איומים", הטילו ספק.
שיטת חמשת השלבים על פי קריל מקברייד לטיפול בבנים ובנות בוגרים, שגדלו בצילם של הורים נרקיסיסטים מעניקה תקווה וטיפול. לשאלות, אנא פנו אלי.